להיות אורח רצוי בתאילנד: מדריך למטייל

מדריך להתנהגות נאותה בתאילנד, עם טיפים ספציפיים עבור תיירים ישראלים.

תאילנד, “ממלכת החיוכים”, היא מדינה עם היסטוריה ענפה, תרבות עשירה ומסורתית, כלכלה מגוונת וכבוד עמוק למסורת ולמשפחה המלכותית. התיירות היא חלק חשוב בכלכלה התאילנדית, אך היא מהווה כ-12%-20% מהתמ”ג בלבד, והמדינה אינה נסמכת רק עליה. התאים נחשבים לאנשים חמים במיוחד, נחמדים, שקטים ומחייכים, והם מכבדים תיירים. עם זאת, הם מצפים לכבוד הדדי. כדי ליהנות מהמפגש הייחודי הזה ולחוות את תאילנד בצורה הטובה ביותר, מומלץ לגשר על השוני התרבותי ולהשתדל לנהוג באופן מותאם.

המדינה מושכת אליה מטיילים רבים בזכות חופיה, הערים התוססות, הטבע העשיר שלה ואוכל רחוב מענג שישאיר אתכם עם טעם של עוד. עבור משפחות בנדודים, תאילנד יכולה להוות בית זמני, מקום להרפתקה, רגיעה, ואף סוג של ריפוי.

התרבות התאילנדית, על מאפייניה של חום אנושי, חיוך, צניעות, סובלנות וקבלת האחר, אכן מאפשרת למבקרים לחוות רוגע וחופש יוצאי דופן. התאילנדים נחשבים לאנשים ידידותיים ומסבירי פנים. הם מעריכים מאוד כבוד ונימוס, ומצפים שגם האורחים שלהם, התיירים, יכבדו אותם בחזרה. 

בכתבה הזו נדון בכללי נימוס ודקויות תרבותיות שכדאי להיות מודעים אליהם, החל מהקפדה על שקט בדיבור ובאמצעי תחבורה ציבורית ועד להימנעות מהפגנות חיבה מוגזמות בפומבי. נשים דגש על כיבוד המנהגים המקומיים, כמו סיום האורז בצלחת, עמידה בזמן ההמנון הלאומי ושמירה על רוגע בספא, ונסביר כיצד התנהגויות אלו משקפות כבוד לתרבות ולעם התאילנדי, במטרה לעודד אתכם לאמץ גישה מכבדת וסבלנית לחוויית הטיול בתאילנד, תוך התאמה לנורמות המקומיות.

תאילנד – ממלכת החיוכים

תמונת מצב עדכנית

בשנה האחרונה התחולל שינוי ניכר ביחס של התאילנדים כלפי ישראלים – מממלכת החיוכים והחיבוקים, למציאות מורכבת בהרבה. תאילנד עדיין מדינה מסבירת פנים, אבל שורת תקריות בולטות, חלקן מתוקשרות מאוד, פגעו לא מעט בתדמית של הישראלים והובילו לגל תגובות שליליות מצד מקומיים, בעלי עסקים ואף הרשויות.

מה השתנה?

בעבר, הישראלים נחשבו לאורחים אהובים. אבל העלייה החדה במספר הישראלים בתאילנד בשנים האחרונות – בין אם כתיירים, נוודים דיגיטליים או מחפשי שקט אחרי אירועים קשים – יצרה נראות גבוהה במיוחד. עם הנוכחות הגיעו גם פערי תרבות: קולניות, התנהגות מוחצנת, לבוש לא מותאם, מיקוח אגרסיבי – כל אלה, שבעיני ישראלים נראים טבעיים, נתפסים בתאילנד כגסות רוח ולעיתים כפגיעה ישירה בכבוד המקומיים.

התקריות ששינו את האווירה (רשימה חלקית)

• • עימות במסעדה בקופנגן: צעירה ישראלית סירבה לחלוץ נעליים בכניסה למסעדה, צעקה על הצוות “הכסף שלי בנה את המדינה שלך!” והסרטון הפך ויראלי ברשתות החברתיות בתאילנד. היא נדרשה להתנצל פומבית, אך הנזק כבר נעשה – והתגובות המקומיות היו קשות.

• • אירועים פליליים: ישראלים שנעצרו על שימוש או סחר בסמים, עבודה לא חוקית, או קטטות – כמו המקרה של ארבעה ישראלים שגורשו מהעיר פאי אחרי שהתנהגו באלימות בבית חולים מקומי, או מוזיקאים שהופיעו ללא היתר עבודה.

• • תקריות אלימות בפוקט: שני ישראלים נפצעו בקטטה עם “ליידי בויז” אחרי שהתערבו בעימות בין מקומיים. התיעוד הופץ ברשתות, והוסיף עוד שמן למדורת היחס הציבורי.

אתם ממש לא רוצים להסתבך עם החוק בתאילנד

התגובה המקומית

הצטברות האירועים יצרה “אפקט דומינו” – בעלי עסקים החלו לתלות שלטים “No Israel here” או לסרב לשרת ישראלים, במיוחד בעיירות קטנות כמו פאי. פוסטים זועמים, ממים וכינויי גנאי (“פיילסטיין” – שילוב של פאי ופלסטין) הפכו נפוצים ברשתות החברתיות המקומיות.

שגרירת ישראל התגייסה לשיחה עם הרשויות בפאי במטרה לצנן את האפקט, ונציגות משרד התיירות התאילנדי הוציאה הנחיות מפורטות והדגישה את כללי ההתנהגות, תוך קריאה נרגשת לכבד את התרבות המקומית – כולל המלצה לא לצעוק ברחוב, להימנע מהתנהגות ראוותנית ולשמור על חוקי המדינה. הדבר התפרסם בתקשורת התאילנדית והביא לתוצאה ההפוכה בכך שגרם לחיזוק הסטיגמה של התייר הישראלי כבעייתי.

למה זה קורה?

הפער התרבותי בין הישראלים לתאילנדים גדול:

• • בישראל, דיבור ישיר, קולני ואפילו עימות נחשב לעיתים נורמלי; בתאילנד, זה סימן לחוסר נימוס ואיבוד כבוד. במיוחד בימינו, עקב הטראומה שהם נושאים, ישראלים צעירים מביעים רצון “לפרוק עול” ולהרגיש חופש מוחלט, שלעיתים מתבטא בהתנהלות “שאין דין ואין דיין”. נוכחות ישראלית רועשת וצעקנית הפכה מורגשת במקומות כמו חנויות נוחות, וקיום מנהגים ישראליים מסוימים (כמו משחקי מטקות וכדור ים רועשים על החוף) מתנגש עם השלווה המקומית (כמו אנשים היושבים למדיטציה).

• • בתאילנד, כבוד הדדי, צניעות, שמירה על שקט, כיבוד חוקים ומנהגים – ערכים עליונים. כל חריגה בולטת, במיוחד מצד קבוצה גדולה ומזוהה, נתפסת כפגיעה בכלל הקהילה.

• • בנוסף, הגידול במספר הישראלים גרם לתחושת “פלישה תרבותית” אצל מקומיים, במיוחד בעיירות קטנות בהן פתאום נשמעת עברית בכל פינה והנורמות משתנות. הקמת בתי ספר לישראלים, קיום מוסדות דת של ישראלים (בתי חב”ד) ורכישת קרקעות רבות ע”י ישראלים, מביאה לתחושה זו, ובצדק (דמיינו שאצלכם בעיר מיעוט אתני היה משתלט על נכסים, מעלה את מחירי הדיור ומגדר את עצמו בנפרד מיתר הקהילה).

כללי התנהגות לתיירים בתאילנד: כך תכבדו את המקומיים ואת התרבות

הבנה וכיבוד המנהגים והנורמות התאילנדיות אינם רק עניין של נימוס, אלא קריטיים לחוויה חיובית ולמניעת חיכוכים, כי יש קווים אדומים שאין לחצות. במיוחד כמשפחות הנודדות עם ילדים, אנו מהווים דוגמה. הנה הדברים החשובים ביותר שכדאי לשים אליהם לב כדי להיות אורחים רצויים ומכובדים בתאילנד, ובעיקר להישאר עם זיכרונות מתוקים וטעם של עוד:

• • כבוד למלך ולמשפחת המלוכה: מוסד המלוכה בתאילנד הוא מרכזי ובלתי נפרד מהתרבות ומהזהות הלאומית, והמלך נחשב לדמות מוערכת וכמעט מקודשת. הבעת חוסר כבוד כלפיו נחשבת לעבירה חמורה על פי חוק. תמונות המלך מוצגות בכל רחבי המדינה, כולל על שטרות כסף. חשוב להימנע מהבעת ביקורת או זלזול בנוגע למלוכה ולא לפגוע בתמונות המלך. בעת השמעת ההמנון המלכותי, בין אם בבתי קולנוע או אירועים ציבוריים, יש לעצור ולעמוד במקום מתוך כבוד. אסור לדרוך על שטרות כסף מכיוון שדמות המלך מוטבעת עליהם. אל תנסו להתבדח בקול רם ליד מקומיים על הנושא, יש מקרים שנגמרו במאסרים ארוכים בשל עבירה על החוק בעניין המלוכה.

• • כבוד למקדשים ולסמלי הדת: הדת, בעיקר הבודהיזם, ממלאת תפקיד מרכזי בחיי התאילנדים. מקדשים הם מרכזים רוחניים וקהילתיים. בעת כניסה למקדשים, יש להקפיד על לבוש צנוע הכולל כיסוי כתפיים וברכיים. חובה לחלוץ נעליים בכניסה למקדשים. יש לדבר בשקט ולהימנע מהפרעה לטקסים דתיים. אין לגעת בנזירים (אם אתם רוצים לתת להם משהו, שימו אותו על הקרקע והם ירימו. בקשו רשות לפני צילום נזירים) ואין להפנות את כפות הרגליים כלפי פסלי בודהה או נזירים. כמו כן, אין לטפס על פסלי בודהה או להצטלם איתם בתנוחה שאינה מכובדת.

• • משמעות הראש וכפות הרגליים: בתרבות התאילנדית, הראש נחשב לחלק המקודש ביותר בגוף, בעוד כפות הרגליים נחשבות לחלק הנחות ביותר. חשוב מאוד לא לגעת בראש של אדם אחר (גם לא להעביר דברים מעל ראש של מישהו), אפילו לא של ילד, שכן הדבר עשוי להיחשב לפוגעני. ליטוף ראש של נזיר הוא חוסר כבוד חמור. יש להימנע מלהפנות את כפות הרגליים כלפי אנשים, נזירים, פסלי בודהה או סמלים דתיים וממלכתיים. בעת ישיבה על הרצפה או על כיסא, מומלץ לשמור על כפות הרגליים מקופלות לאחור או מופנות הצידה כדי לא לכוון אותן כלפי אחרים. אין להניח רגליים על שולחנות או כיסאות.

• • שמירה על טון דיבור שקט: תאילנדים נוהגים לדבר בשקט, גם בשיחות טלפון. דיבור בקול רם, צעקות או התפרצויות עלולים להיחשב לחוסר נימוס, במיוחד ליד זרים. יש להקפיד על שקט גם במקומות כמו מכוני עיסוי, הנחשבים למקום של שלווה. תופעה נפוצה, גם בקרב הישראלים, היא דיבור בקול, גם בשעות הלילה וכן דיבור בספיקר של הטלפון. הימנעו מכך באופן כללי, ובטח כשאתם בתאילנד. גם ב-7/11.

• • הימנעות ממגע רומנטי מוגזם בציבור: זוגות בתאילנד נוהגים בהתאפקות רבה בציבור. כמעט ולא רואים נשיקות בפה או חיבוקים מוגזמים. הצניעות והנימוס עדיין שוררים בתרבות המקומית.

• • נימוס בהתמקחות: התמקחות היא חלק טבעי מהקניות בשווקים וחנויות פרטיות שאינן רשתות מסודרות, וגם עם נהגי מוניות וטוק-טוק. חשוב לעשות זאת בחיוך ובאדיבות, ולא בטון תקיף או אגרסיבי, שכן תאילנדים לא אוהבים עימותים. מקובל לנסות להוריד כ-20%-30% מהמחיר הראשוני. אם לא מצליחים להגיע להסכמה, יש לחייך ולהמשיך הלאה. אין להתמקח אם אין כוונה לרכוש את המוצר. באופן כללי, ברוב המקומות המחיר מוצג באופן גלוי והוא זהה לכולם, לכן לא נהוג להתמקח. אתם יכולים לבקש הנחה בנימוס ואם מסרבים, לקבל זאת בהבנה ולא להתווכח.

• • הפגנת כבוד למבוגרים: כבוד למבוגרים הוא ערך יסודי בחברה התאילנדית. יש להתייחס אליהם בהערכה ואדיבות. הדבר מתבטא במחוות ה-Wai עמוקה יותר כלפיהם, שימוש בשפה מכובדת (כמו הוספת “Khrap” או “Ka”), והימנעות ממגע פיזי בלתי רצוי בראשם. בסיטואציות חברתיות, מבוגרים נכנסים או יושבים ראשונים, ויש להמתין שהם יתחילו שיחה. בתחבורה ציבורית, מצופה לפנות מקום ישיבה למבוגרים.

• • הבנת מחוות ה-Wai: ה-Wai היא מחווה תאילנדית מסורתית של הצמדת כפות הידיים יחד וקידה קלה, המסמלת כבוד, ברכה והכרת תודה. היא משמשת לשלום, הבעת כבוד והתנצלות. ככל שהידיים ממוקמות גבוה יותר, כך המחווה מבטאת כבוד רב יותר. לרוב, נהוג לבצע Wai כלפי מבוגרים, נזירים או אנשים במעמד גבוה. אין צורך לבצע Wai בחזרה לנערים צעירים או למי שמספק שירות (מלצרים, נהגי מוניות), אלא להנהן בחיוך. אם מישהו עושה לכם Wai (שאינו נזיר או ילד קטן), מומלץ להשיב במחווה דומה. אין לבצע Wai בזלזול.

• • התנהגות בכבישים: תאילנדים רבים נוהגים לאט. הגישה היא “סַבַּי סַבַּי” – לא למהר ולא ללחוץ. הימנעו מצפירה בכביש גם כשמישהו חותך. אם אתם שוכרים אופנוע או קטנוע, חובה לחבוש קסדה – גם לרוכב וגם למורכב. יש להחזיק רישיון נהיגה בינלאומי בנוסף לישראלי (רישיון לא מתאים עלול לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה), ויש ללבוש חולצה.

• • עישון: ייבוא, מכירה או שימוש בסיגריות אלקטרוניות (וייפים, נוזלים ומכשירים) אינו חוקי בתאילנד. הדבר עלול לגרור קנסות גבוהים ואף מעצר. זרקו אותן לפני הכניסה למדינה. עישון קנאביס חוקי נכון להיום, אולם יש דיונים מתקדמים והצעת חוק שאמורה לשנות את התמונה ולאפשר רק למחזיקי רישיון רפואי מתאים לרכוש ולצרוך קנאביס. יחד עם זאת, הקפידו לעשן רק במקומות המיועדים לכך.

הקפדה על כללים אלו ועל התנהגות כללית של כבוד, אדיבות וחיוך, יכולה לסייע רבות בהשתלבות נעימה בחברה התאילנדית ולקיום אינטראקציות חיוביות עם המקומיים.

טיפים מעשיים נוספים:

• • כבוד לאוכל (אורז): האורז בתאילנד נחשב כמעט קדוש, פרי עמלם של חקלאים. השארת גרגר אורז בצלחת נתפסת כזלזול. השתדלו לסיים את האורז בצלחת או לבקש פחות מראש.

• • התעללות בבעלי חיים: אין לרכוב על פילים או להצטלם עם חיות שנראות מסוממות. תופעות אלו קשורות לרוב להתעללות. אם אתם רוצים לפגוש פילים, חפשו מקלטים אתיים המטפלים בהם בכבוד. אין לאסוף אלמוגים, צדפים או אבני חוף – זה אסור על פי חוק ועלול לגרור עונשים כבדים.

• • כבוד למבוגרים: כבוד למבוגרים הוא ערך מרכזי בתאילנד. הפגינו כבוד באמצעות מחוות Wai (עמוקה יותר כלפיהם), שפה אדיבה (הוספת “קראפ” או “קא”), הימנעות ממגע בראשם, מתן זכות קדימה בכניסה/ישיבה, המתנה שהם יתחילו שיחה, אי-ישיבה גבוהה יותר מהם, הצעת עזרה, ושימוש בשתי ידיים להגשת/קבלת חפצים. בארוחות, המבוגרים מתחילים לאכול ראשונים.

• • הפרת חוקי הוויזה: ודאו שאתם מודעים לחוקי הוויזה והשהייה. כיום, לישראלים לרוב מותר לשהות עד 60 יום ללא ויזה מראש. שהיית יתר (Overstay) אסורה לחלוטין ועלולה לגרור קנסות כבדים (500 באט ליום), חותמת שחורה בדרכון ואף מעצר. יש מוסדות וסוכנים רבים שיסייעו לכם להוציא ויזות שונות, כגון ויזת סטודנט, או ויזת עסקים. אם אתם לא מתכוונים ללמוד או לעבוד כחוק, מומלץ להתרחק מהן כי ההגירה עלולה לבדוק ובמידה ואינכם מתאימים לויזה שהונפקה עבורכם, אתם כנראה תגורשו מהמדינה. כיום, יש ויזת נוודים דיגיטליים, הידועה כ-DTV, ויכולה להתאים מאד למשפחות נודדות שבכוונתן לשהות בתאילנד לתקופות ארוכות.

• • הגבלות מכס: מותר להכניס לתאילנד עד 10 חפיסות סיגריות (פאקט אחד) וליטר אחד של אלכוהול בלבד. הקנסות על חריגה גבוהים מאוד וכוללים החרמה. אסור להכניס טבק לנרגילות או בקבוק אבסינט. עובדי הדיוטי פרי לא תמיד מודעים לחוקי המכס בכל מדינה, אז אל תסמכו רק עליהם.

• • חרקים ולטאות: אל תעשו דרמה מג’וקים או לטאות. לטאות נחשבות למזל טוב ולא מזיקות. התאים יתייחסו לפאניקה מחרקים כאל דרמה מוגזמת.

• • מבטים ברכבת: ברכבת העילית או התחתית בבנגקוק, התאים שקועים במסכים ושומרים על שקט מוחלט. אל תנעצו מבטים או תציצו במסכים של אחרים – זה נחשב לחדירה לפרטיות וחוסר כבוד למרחב האישי.

• • מלצרים מהנהנים: תאילנדים לעיתים קרובות מהנהנים “כן” גם אם לא הבינו. וודאו שההזמנה שלכם הובנה כדי למנוע אי-הבנות.

• • בטיחות ובריאות: בנוסף לכללי ההתנהגות, חשוב מאוד לשמור על בטיחות ובריאות. רפואה איכותית קיימת, אך יקרה. ביטוח נסיעות מקיף הוא חובה, במיוחד למשפחות ולמי שעוסק בפעילויות “לא שגרתיות” הנחשבות לספורט אתגרי (כמו רכיבה על אופנוע, אומגות, צלילה) הדורשות כיסוי ספציפי. היו מודעים לסכנת הדנגי והשתמשו בדוחה יתושים. שמרו על כללי היגיינה עם אוכל ושתייה (אין לשתות את מי הברז, גם לא במקלחת, וגם לא לאחר הרתחה משום שהם מכילים מתכות כבדות שלא נעלמות בהרתחה. לבעלי קיבה רגישה רצוי גם לצחצח עם מים מפולטרים), והצטיידו בערכת עזרה ראשונה ותרופות מרשם מהבית (בתאילנד ניתן לקנות תרופות ללא צורך במרשם ברוב בתי המרקחת והרוקחים יסייעו לכם להתאים את התרופה למצבכם). היו ערניים לסביבתכם, במיוחד בלילה.

כללים בסיסיים שיעזרו לכם להנות מהמסע, להורדה לחץ כאן

 

לסיכום: תאילנד היא יעד נפלא המציע חוויות מדהימות למשפחות הנודדות. הישראלים זכו לחום וקבלת פנים מיוחדת, אך חשוב לזכור שאנו אורחים. הבנת התרבות המקומית, כיבוד המנהגים והאנשים, ושמירה על התנהלות נאותה, יאפשרו לכם לא רק ליהנות מהטיול שלכם במלואו, אלא גם לתרום לקשרים חיוביים עם הקהילה המקומית. בואו בראש פתוח, סקרנות, חיוך, והכי חשוב – בואו בכבוד, כי כבוד הוא המפתח בממלכת החיוכים.

האחריות בידיים שלנו

הרוב הגדול של הישראלים מתנהג למופת, אבל די במיעוט קולני או עברייני כדי לצבוע ציבור שלם בצבעים שליליים. כדי להחזיר את היחס החם, צריך לזכור:

• • לכבד את הכללים והמנהגים המקומיים (כבוד למלך, שקט במרחב הציבורי, לבוש הולם, איפוק).

• • להימנע מהתנהגות ראוותנית או עימותים.

• • לזכור שאנחנו אורחים – וחיוך, סבלנות ונימוס פותחים דלתות.